החלטה בתיק ת"א 12845-02-10

1.         המבקש (להלן: "הבנק") נקט נגד המשיב (להלן: "שטרית") הליכי הוצאה לפועל על יסוד הסכם לפירעון חוב מיום 1.5.06 (להלן: "הסכם פירעון החוב") שקיבל תוקף של פסק דין. הסכם זה קבע, בין היתר כי שטרית ישלם לבנק סך של 170,000$, מתוכו סך של 120,000$ תוך 60 יום וסך של 50,000$ (אשר תתווסף לו ריבית מיום חתימת ההסכם) ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתום שנה מחתימת ההסכם. נקבע כי כנגד הסך של 120,00$ ישוחררו משעבוד 3 חנויות של שטרית שהיו משועבדות לבנק, ואילו להבטחת תשלום הסך של 50,000$ ישמש שעבוד על חנות רביעית של שטרית.

כמו כן נקבע בסעיף 6 להסכם פירעון החוב כי שטרית לוקח על עצמו את כל החובות החלים על החנויות המשועבדות לבנק, וכן נקבע כי אם כונס הנכסים שמונה מטעם הבנק או הבנק יחוייבו בתשלום חובות לעירייה בגין החנויות הנ"ל במסגרת תביעה שהגישה העירייה, יהיה רשאי הבנק לממש את השעבוד על החנות הרביעית הנ"ל על מנת לפרוע את החובות הנתבעים בגין תקופת הכינוס.

2.         הסך של 120,000$ שולם על ידי שטרית, והשעבודים על שלושת החנויות הוסרו.

 לאחר מכן, בחודש אוקטובר 2006 הוסכם בין הצדדים על תוספת להסכם (להלן: "התוספת להסכם"), אשר התייחסה לסכום של 50,000$ הנ"ל. נקבע שם כי  שטרית יוכל לשלם לבנק את הסך הנ"ל בתשלום אחד תוך 60 יום, ונקבע כי עם קבלת התשלום יסיר הבנק את המשכנתא הרשומה לטובתו על חנות השייכת לשטרית. הסך של 50,00$ לא שולם על ידי שטרית וטענותיו בעניין זה יובאו בהמשך.

3.         ביום 5.7.07 נחתם הסכם פשרה בין הבנק לבין העירייה ולפיו שילם הבנק לעירייה 286,000 ש"ח במסגרת התביעה הנ"ל לסילוק החובות על הנכסים בתקופת הכינוס.

4.         בחודש ינואר 2010 פתח הבנק תיק הוצאה לפועל למימוש השעבוד על החנות הרביעית בגין חובותיו של שטרית כדלקמן: הסך של 50,000$ שלא שולם כאמור, הריבית בגין סכום זה והחוב ששולם על ידי הבנק לעירייה.

5.         לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נקט שטרית בשני הליכים נגד הבנק:

            א.         הגשת בקשה בטענת "פרעתי" במסגרת תיק ההוצאה לפועל

ב.         הגשת התביעה שבפני לתשלום נזקים של 693,920 ש"ח שנגרמו לשטרית לטענתו על ידי הבנק.

6.         הבקשה בטענת פרעתי נדחתה על ידי רשם ההוצאה לפועל ביום 9.3.10, וערעור שהוגש עליה נדחה על ידי כב' השופט סובל בבית משפט השלום בתל אביב ביום 5.7.11. גם בקשת רשות ערעור שהגיש שטרית על החלטת כב' השופט סובל נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת שטופמן) בהחלטה מיום 26.2.12.

7.         לאחר שניתנה החלטת בית המשפט השלום בתל אביב הדוחה את הערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל הגיש הבנק בקשה לדחיית חלק מטענות התובע שבכתב התביעה בשל מעשה בית דין.

8.         כאן המקום להבהיר כי תביעת שטרית בבית משפט זה התבססה על שני ענפים:

א.         שטרית טען כי התוספת להסכם שינתה את הסכם הפשרה, לא רק במובן שאיפשרה לו לפרוע בתשלום אחד את הסך של 50,000$ אלא גם ביטלה את חיובו בתשלום הריבית והחובות החלים על החנויות. יצויין כי האמור לעיל אינו כתוב באותה תוספת להסכם, ולהיפך, נכתב בה במבוא כי היא נעשית "מבלי לגרוע מהוראות ההסכם" (הסכם פרעון החוב - י.ק.), אך שטרית טען כי כך הוסכם וכי זו כוונת התוספת להסכם, ואף הציג מסמך שנשלח אליו מאוחר יותר על ידי הבנק שהינו טיוטה של התוספת להסכם ובו נכתבה במפורש ההוראה שלא היתה כתובה בתוספת להסכם ולפיה, בהתאם להוראות הסכם פרעון החוב לוקח על עצמו שטרית את כל החובות על הנכסים.

            לטענת שטרית, כאשר ביקש לשלם לכונס את הסך של 50,000$ לפי ההסכם והתוספת לו וכנגד זאת ישחרר הבנק את השעבוד מהחנות הרביעית וישיב אותה לחזקתו, סירב הבנק לכך, ודרש ממנו לחתום על תוספת אחרת להסכם שבה ניסה להכניס שוב את התחייבותו לגבי החוב לעירייה ותניות נוספות ששטרית לא הסכים להן.

שטרית טען גם כי לא היתה לבנק זכות להתפשר עם העירייה "על חשבונו". הוא הוסיף וטען כי גם לאחר שהבנק הגיע להסכם פשרה עם העירייה ושטרית ביקש לשלם אז את הסך של 50,000$, נתקל בהתמהמהות ולאחר מכן בסירוב.

כתוצאה מכך טוען שטרית שנגרמו לו נזקים, שכן לצורך תשלום 120,000$ ראשונים לבנק מכרה בתו רסיטל את דירתה והעבירה אליו את התמורה על מנת שיעביר את הסכום המוסכם לבנק. הוא מצא עבורה דירה אחרת והתשלום הראשוני עבור אותה דירה (סך של 100,000 ש"ח לקבלן) היה אמור להשתלם ממכירת החנות הרביעית, אולם מאחר שהבנק לא שחרר את השעבוד ולא העביר את החזקה בחנות לשטרית, לא יכול היה לגייס את הסכום האמור ונאלץ לבטל את הסכם רכישת הדירה עבור רסיטל מאותו קבלן.

שטרית טען כי בגין התנהלותו זו של הבנק שהפר את ההסכם עימו, נגרמו לו נזקים, שכן מאחר שנאלץ לבטל את הסכם רכישת הדירה לרסיטל, נאלצה היא להתגורר משך 37  חודש בשכירות בסכום של 750$ לחודש.

כמו כן, מחיר הדירה שעמד שטרית לרכוש עבור רסיטל הסתכם ב-880,000 ש"ח, ואילו ביום הגשת התביעה מחירה הוא 1,500,000 ש"ח, כך שנגרם לו נזק של 620,000 ש"ח.

ב.         בנוסף, טען שטרית להתנהלות בלתי תקינה של הכונס מטעם הבנק בכל הקשור להשכרת החנות של שטרית במהלך תקופת הכינוס, אשר כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים של 39,050$.